מתוך הצהרת הסירוב של עתליה:

​

כשהייתי בערך בת שש אב הבית בבית הספר היסודי... נהרג בפיגוע. אז הבנתי שאנחנו חיים במלחמה, ושכולנו - יהודים וערבים - חיים בפחד. כשאמא שלי ואני הלכנו לעיר העתיקה כמה ימים אחר כך ניסיתי להתחבא מאחוריה... כשסיפרתי לה שאני מפחדת היא עצרה ונזפה בי "ממה את מפחדת? אין לך ממה לפחד, האנשים פה הם בדיוק כמוני וכמוך..."

​

עשיתי שנת שירות בשומר הצעיר, וכשאשתחרר... אני מתכננת לעשות שירות לאומי. חשובים לי האנשים שחיים פה, כל האנשים שחיים פה...

​

אנחנו מנהלים חיים של פחד ונשלטים על ידי מממשלה שמנצלת אותנו, ופועלת מתוך תאוות כוח והון ולא מתוך דאגה לטובת האנשים. שלום ... יאפשר לנו לחיות בביטחון ולא בפחד ושנאה... חיים שבהם אפשר להשקיע בחינוך, ברפואה ואומנות יותר מאשר במלחמה.

​

הצבא הוא הכלי של הממשלה ליצירת ולשימור הדיכוי, הנישול ומניעת זכויות היסוד, ולכן כדי לשנות את המצב אני לא יכולה לשתף פעולה עם הצבא.

​