מתוך הצהרת הסירוב של תאיר:

​

שנה שלמה התנדבתי בשדרות, עבדתי עם ילדים החיים באיזור של מלחמה, ושם החלטתי לסרב לשרת בצה"ל. הסירוב שלי נובע מתוך רצון לתרום לחברה שלי ולהפוך אותה למקום טוב יותר והוא חלק ממאבק מתמשך למען שלום ושיוויון.

​

אני מסרבת כדי לא לקחת חלק פעיל במעשה כיבוש השטחים הפלסטינים ובעוולות שנעשות לעם הפלסטיני תחת הכיבוש, כדי לא לקחת במעגל השנאה בעזה ובשדרות.

​

אמרו לי שאני מתנערת מאחריות על ביטחונה של מדינת ישראל. אבל כאישה שרואה את כל בני האדם כשווים וחושבת שחייהם חשובים במידה שווה, אני מתקשה להאמין בטיעון הביטחון כל עוד הוא מופנה אך ורק ליהודים... ניתן לראות שהצבא לא מגן אפילו על היהודים, כי אין דרך ליצור ביטחון בתוך מצב של כיבוש. ביטחון אמיתי יתקיים כשהעם הפלסטיני יחיה בכבוד ובחופש במדינה עצמאית לצד מדינת ישראל.

 

משכנעים אותנו שאין ברירה אחרת חוץ מהדרך הצבאית והאלימה. אך אני חושבת שזוהי הדרך ההרסנית ביותר, ויש דרכים אחרות... לשרת בצבא זו החלטה פוליטית בעלת משקל כבד, בדיוק כמו סירוב... אנחנו, הצעירים, צריכים לבחון אותה ואת המשמעות שלה לעומק.

​